בשנת 1909 נאלצות אוליב בת האחת–עשרה ואחותה המאומצת נֶסָה
בת השש, בת לשבט הצ’וקטאו, לברוח מביתן. הן נמלטות ליער, שבו
מנסים ילדים רבים מהשבט לשרוד לאחר שגורשו מבתיהם. מרבית
המבוגרים רואים בילדים הללו מטרד, אבל ישנם בודדים החושבים שהם
זכאים לשוויון זכויות, ביטחון והשכלה. בליבה של אוליב ניטעת תקווה.
היא משאירה את נסה חבויה ביער ויוצאת כל בוקר לעבוד תמורת
פרוטות. בערב, שתיהן חולמות על עתיד אחר.
ב– 1991 מגיעה ואלרי, אם יחידנית, לעבוד בפארק לאומי הנמצא על
האדמה שהייתה שייכת לשבט הצ’וקטאו. היא האישה היחידה בצוות
שומרי הפארק, וע