p> הקשר בין אב לבנו הוא קשר של המשכיות. הבן אמור לשאת את שם אביו לדורות הבאים, להצדיק את גאוות האב ולרומם את כבוד המשפחה והשבט. חייו של הבן הם האנדרטה שתנציח את חיי האב לעולמי עד.
הצורך הפנימי של הבנים להוכיח שאמנם הם ראויים לאהבת האב ומסוגלים לעמוד בציפיותיו, מערער לעיתים את הפוטנציאל הטמון בבנים ומשאיר אותם קצוצי כנפיים (דדאלוס ואיקרוס).
מבחינה תרבותית , האב – כל אב – הוא המלך בממלכת המשפחה, והבן הוא יורש העצר. האב אמור להוריש לבנו את ממלכתו ועל הבן לשמר את הממלכה ולפתח אותה בשם אביו ולמען הדורות הבאים (בניו שלו) .כך, הבן הופך למתווך בין עבר לעתיד, לשלשלת שתפקידה לשמר את הערכים החברתיים, התרבות באנושית, הקדמה, הכוח והשליטה.
מובן שמערכת גברית זו הופכת סבוכה, כאשר ישנם בנים אחדים והקשר ביניהם ובין האב הופך למלחמת שלטון ושליטה.
למטאפורה של האב כמלך יש השלכות קיומיות רבות על מהות הקשר אב-בן. המלך החכם, למשל, ינהיג את בנו מבלי לשלוט בו.הוא גם יאפשר לו למצוא את הדרך להפוך, בבוא העת, למלך בעצמו.
כדי להפוך בעצמו למלך, הבן עומד כל חייו בפני מבחנים ואתגרים בהם הוא חייב להמשיך להוכיח את עצמו בפני אלוהים והחברה. בדרך חתחתים זו, הבן פוגש שדונים, מכשפים וכוחות אפל, שמטרתם להכשילו ולהותירו חלש וחסר אונים. הבן צריך להיות אמיץ, נבון, רגיש אך לא רגשן, רחמן אך גם אכזרי ובעל שאיפה מתמדת לקניית ידע חדש ועצמאי.
כל המטאפורות האלה – המלך, המבחן, הגיבור, המנצח, - משקפות את היופי והכיעור, העצמה והעצב, שבהתפתחות הזהות הגברית על פי המיתוסים והמוסכמות החברתיות.
לא קל להיות מלך. בוודאי ובוודאי לא קל להיות בנו של מלך. אך קשה שבעתיים להיות גבר, כיוון שעולמו הפנימי תמיד חצוי: הוא גם מלך וגם בן מלך בעת ובעונה אחת.