זכרונותיה של צילי ברנדשטטר משתרעים על פני כשמונים שנה, מימי נעוריה בברלין ערב עליית הנאצים לשלטון, ועד עצם ימינו אלה בישראל, לאחר מלחמת המפרץ השנייה. קורות חייה בדרך הארוכה הזאת משיקים לקורות ימינו כאומה, והיא ניצבת, כעדה וכשותפה פעילה, בצומתי המאורעות הגדולים, של העלייה לארץ, הקמת המדינה, והמאבקים המלווים את קיומה.
בשונה מספרי זכרונות של דיפלומטים ופוליטיקאים הסוקרים אותה תקופה עצמה, ספרה של צילי ברנדשטטר טבוע בחותם יחסה האישי והאנושי לכל אלה שנטלו, יחד איתה, חלק במהלכים ההיסטוריים שעליהם היא מספרת. יותר משזהו ספר על מא... ורעות, זהו ספר על אנשים, המתוארים באופן חי וצבעוני, על צורתם החיצונית, דרך דיבורם, התנהגותם, מלבושיהם וכדומה. הן מתוקף תפקידיה הציבוריים הרבים - כפעילה בענייני עלייה בגרמניה, כקצינת תרבות בצבא הבריטי, כשליחה של מוסדות ציוניים, כקשרית לעיתונות, כקונסול בכמה מדינות - והן בשל היותה אשת - רעים להתרועע ומכניסת אורחים למופת (בצוותא עם בעלה המנוח, איש הפעלים והצייר "הנאיבי", יהושע ברנדשטטר), קנתה לה צילי ידידי - נפש בארצות רבות, בני עמים שונים. היא הכירה מקרוב מאות אנשים, למן אישי צמרת כבן - גוריון, שרת, אבא אבן, אנצו סרני, רחה פראייר ועוד, ועד איכרים בני מושבות, חברי קיבוצים, עולים מרוסיה שעזרה בקליטתם, שכנים ובני משפחתה המורחבת. על כולם כתבה בחן ובחסד.
צילי ברנדשטטר, חניכת התרבות האירופית, בוגרת אוניברסיטה בכמה מקצועות - מציירת, מנגנת, שחיינית, קוראת מושבעת של מיטב הספרות העולמית והעברית - עמדה בתשעים שנותיה בפני אתגרים רבים ויכלה להם - והנה נטלה על עצמה גם אתגר זה, של כתיבת ספר דברי - הימים של חייה רבי העלילה, והוא מרתק כמו חייה עצמם.