"מדינת ישראל היא בעצם לא מדינה, לא חברה, לא עם- היא אוסף של נימוקים," כותב עמוס עוז. הנימוקים הללו מתגוששים ומתנגשים אלה באלה, צורחים עד לה השמים, לפעמים שולפים אקדח בכיכר. השסע הגובר הוא הזהות הישראלית העכשווית: שמאל וימין, חרדים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, ותיקים ועולים, סוציאליסטים וחסידי השוק החופשי, פנאטים וליברלים, ספקנים ואידיאליסטים, פלסטינים ויהודים, האבות המייסדים והנינים הפוסט-מודרניים.
בספר זה בוחן עוז את מה שעומד מאחורי הנימוקים: מה רצינו לבנות ושכחנו, מה ביקשנו לשכוח ועליו אנחנו בונים. בעין צלולה הוא חודר אל הפחדים והתקוות, ה