חמש ־מאות שנה לגילוי אמריקה
מירי אליאב ־ פלדון
תקציר
מסעו של כריסטופר קולומבוס ב-1492 מסמל מפנה דרמתי בתולדות האנושות: לא זו בלבד שבני אירופה גילו יבשת חדשה של היתה ידועה להם קודם לכן, אלא אף החלו מיד בהשתלטות על חלקים נרחבים של העולם והקמת אימפריה מעבר לים. "עליית המערב" -דהיינו, התהליך המתמשך מן המאה ה-15 ועד אמצע המאה ה-20, שבו אירופה המערבית משיגה ומבססת הגמוניה כלכלית, פוליטית ותרבותית ברחבי העולם כולו - היא התופעה ההיסטורית המייחדת את העת החדשה מן התקופות שקדמו לה. הספר שלפנינו דן תחילה ברקע לתקופת התגליות - במניעיה של פורטוגל במאה ה-15 לחפש לעצמה נתיבי-ים חדשים אל אוצרות המזרח הרחוק... , בחולשותיה של אירופה וביתרונות הטכנולוגיים שהחלה צוברת באותה עת, בידע הגיאוגרפי שעמד לרשותו של קולומבוס ובקשיים המנטאליים להבנת משמעותן האמיתית של התגליות. אולם עיקרו של הסיפור הוא בתמורות מרחיקות־הלכת שחולל המפגש בין אירופה לאמריקה בשתי היבשות גם יחד: הכחדה של האוכלוסיה ושל התרבות הטרום־קולומביאנית ב"עולם החדש", שינוי דפוסי החיים בשתי היבשות בעקבות ההגירה של מחלות, בעלי־חיים וגידולים חקלאיים, הנחת היסודות לקולוניאליזם ולאימפריאליזם, התרומה של אוצרות אמריקה והסחר האטלנטי לצמיחת הקפיטליזם באירופה המערבית, וכן סחר העבדים הנרחב על כל השלכותיו.