המתים אינם חוזרים. העבר אינו ניתן לשינוי. מחר בבוקר נתעורר משנת הלילה. סוף העולם אינו אורב מעבר לעיקול הבא. בנינו אינם נהנים מחסותם החשאית של הורים אחרים. איש אינו מתעד את הדברים האיומים שאנו אומרים זה על זה בחדרי חדרים.
כך לפחות אנחנו מספרים לעצמנו. ולרוב אנחנו משתכנעים. כמעט משתכנעים – למעט אולי שאריות קטנות, אבנים בחרטום הנעל שכבר התרגלנו ללכת איתן. זרעי ספק שלא ינבטו לעולם. בסיפורי הספר הזה אוסף אופיר טוּשֶה גַפלָה את הזרעים האלה מירכתי ההכרה שלנו ומספק להם תנאי התפתחות אופטימליים. התוצאה היא תשעה ג'ונגלים שלא הייתם מסתכנים בכניסה אלי
... הם ללא הדרכתו של רב–אמן; תשעה רומנים קטנים, שמעבירים צמרמורת חטופה בגבו של הסיפור הבטוח, המוכר. מכל היצירות המקובצות כאן מציצה האימה; אלא שאצל טושה גפלה, הפחד לעולם מלווה בטעם חריף ומעורר של שחרור. ההוויה האנושית סובבת במעגליה, אבל בסיפוריו של טושה גפלה היא מתירה את רתמת מאלפיה ודוהרת אל מחוץ לזירה. מה שמתגלה לה שם עובר בספר הזה כחוט של פליאה, שיתרקם בדמיונו של כל מי שיקרא בו. הרי געש רדומים הוא ספרו השמיני של אופיר טוּשֶה גַפלָה. בין ספריו הקודמים: 'עולם הסוף', 'ביום שהמוסיקה מתה', 'הקטרקט בעיני הרוח' ו'רשימות מארץ הכביש'