חכמי התלמוד עצמם אמרו שאין מציבים לתלמידיחכמים מצבת זכרון על קברם, משום שדבריהם- הם הם זכרונם. אך גם יצירתם של החכמים,בתלמוד ובמדרשים, לא נועדה, מעצם טבעה, לסיפור ההיסטוריה ולתיאור תולדות החכמים. יש בה אף מגמה עקרונית להשאיר את הדברים בתוך "הווה נצחי" שבו הרעיונות הם הדברים היציבים ואילו סדר הזמנים והדורות הם בעלי חשיבות משנית בלבד. עם זאת, ספרות התורה שבעל פה אינה חומר יבש ונעדר אישיות, המשא ומתן, השיחות בין החכמים ואפילו דברי ההלכה, מלאי חיים ומתוכם מתגלית אשיותם של החכמים השונים ודמותם הרוחנית.
בספר זה יש דרך מסוי... מת של התקשמות, שרטוט קל של הדמויות, אך לא רק כבעלי הגות וכתלמידים חכמים, אלא כבני אדם, שאף אנו יכולים- כדרך שעשו דורות רבים- לראותם כעומדים חיים לפנינו היום.