הַטֶלֶפוֹן מְצַלְצֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל רָן. יָגֵל, יֶלֶד מֵהַכִּתָּה שֶׁלּוֹ, מְבַקֵּשׁ לָבוֹא אֵלָיו. וְרָן, לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁלּוֹ, מְסָרֵב. מַדּוּעַ רָן, בַּעַל הַיָּד הַמֻּפְלָאָה, מְסָרֵב לְבִקּוּר שֶׁל חָבֵר? הֲרֵי הוּא מִשְׁתּוֹקֵק כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חֲבֵרִים! מָה יֵשׁ בְּיָגֵל שֶׁמַּרְתִּיעַ אוֹתוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ, וּמַהוּ מַתְכּוֹן הַקֶּסֶם לְהִתְמוֹדְדוּת עִם הַבְּעָיָה שֶׁל יָגֵל?
בְּסֵפֶר מְרַתֵּק וּמְשַׁעֲשֵׁעַ זֶה חוֹוֶה רָן הַפְרַעַת כֶּשֶׁף, שֶׁמַּגִּיעָה בְּעִקְבוֹת הַפְרַעַת הַקֶּשֶׁב שֶׁל יָגֵל. שְׁנֵיהֶם עוֹבְרִים יַחְדָּו הַרְפַּתְקָה קְסוּמָה, וּבַדֶּרֶךְ מְבִינִים כַּמָּה דְּבָרִים עַל חֲבֵרוּת אֱמֶת.
זוֹהַר אָבִיב כָּתְבָה עַד הַיּוֹם לְמַעְלָה מֵ-50 סְפָרִים, בֵּינֵיהֶם הַסְּדָרוֹת רַבּוֹת־הַמֶּכֶר ´חֲבוּרַת כֹּחַ הַמֹּחַ´, ´כֹּחַ הַלֵּב´,
וְ´מַסָּע מְצַמְרֵר´.
זוֹהַר מַנְחַת קְבוּצוֹת, מוֹרָה לִדְרָמָה וְשַׂחְקָנִית, נְשׂוּאָה וְאֵם לִשְׁנַיִם, מִתְגּוֹרֶרֶת בִּנְתַנְיָה.