|
|
|
|
|
|
"ספרו של מרטין קרוז סמית ראה אור לפני כשנה, אך בתזמון יוצא דופן יצא בעברית דווקא בימים אלה, כשרוחו של סטלין אכן שבה לרחף כצל מאיים המזכיר נשכחות: הפלישה הרוסית לגיאורגיה באה להוכיח שוב כי צאצאיו הרוחניים - במקרה הזה ולדימיר פוטין - לא שכחו את "האב הקטן של המולדת", יליד גיאורגיה בעצמו.
27 שנים עברו מאז שקרוז סמית הפגיש את הקוראים לראשונה עם גיבורו ארקדי רנקו בפארק גורקי, ליד שלוש גופות כרותות פנים ואצבעות. באותם ימים עוד ישב ליאוניד ברז´נייב מאחורי חומות הקרמלין ורוסיה הקומוניסטית טרם הכירה את תופעת האוליגרכים, המרצדסים הבוהקים, מועדוני הסאונה האקסקלוסיוויים ומסעדות הסושי. רנקו שרד במלחמה הקרה, עבר את צ´רנוביל, ניהל חקירה בקובה ואחרי שישה ספרי מתח שבמהלכם נהפך לכבשה השחורה של הממשל - הנה הוא שוב פוסע על מדרכות מוסקווה, ומתחתיהן.
בעת חפירה של יסודות למגדלי יוקרה חדשים מתגלות בעיר המושלגת ערימות של גופות, קורבנותיו של סטלין. אדמת רוסיה אמנם רוויה בדם קורבנות המשטר, אך אזרחים רבים חולמים על ימי הזוהר הקומוניסטי כשלכאורה כולם היו שווים, עניים וגיבורים.
גם במסדרונות המטרו המפואר של מוסקווה - שריד נדיר של מה שכונה בעבר "ארמון הפרולטריון" - מרחפת רוחו של סטלין: כמה קשישים שיכורים ובבושקות נוסטלגיות יכולים להישבע כי בכל לילה על רציף התחנה "צ´יסטי פרודי" מופיע המנהיג המשופם ומנופף בידו לנוסעי הקרון האחרון. החוקר רנקו נכנס לפעולה ומגלה קונספירציה מסובכת וענפה שלוקחת אותו אחורה בזמן, לימי המלחמה בצ´צ´ניה, שם נלחמו יחידות הקומנדו המיוחדות ונכרתו בריתות בין לוחמים.
זה היה אז. היום עומדים על הפרק מאבקים פוליטיים שבהם לוקחים חלק מומחי תדמית אמריקאים, במאים של סרטי תעמולה ושכירי חרב. אם ברית המועצות תחת השלטון הקומוניסטי היתה אכזרית אך צפויה, ברוסיה החדשה על החוקר רנקו להתמודד עם תערובת מוזרה של קפיטליזם, שחיתות, אלימות, שוטרים שהם גם רוצחים שכירים וטרור צ´צ´ני; ומעל לכל - עם רוחו של יוסף סטלין, שכן ברוסיה החדשה והרקובה רצוי לנגן על הנימה הפטריוטית של ימי מלחמת העולם השנייה: המצור על סטלינגרד, נסיגת הצבא הנאצי תחת מתקפת הצבא האדום והדגל הסובייטי המתנופף מעל הרייכסטאג.
אז רוחו של סטלין שבה למוסקווה שמתחת לפני הקרקע - היכן שמסתתרות גם גופות קורבנותיו - כדי להזכיר מיהו באמת "פטריוט רוסי": זה גם שם המפלגה החדשה שבראשה עומד ניקולאי איזקוב, שהיום הוא בלש אך בעבר היה חבר ביחידת "הכומתות השחורות", הלוחמים הוותיקים ביחידה הרגו צ´צ´נים רבים במעשי גבורה אגדיים ומוכנים להרוג עדיין את כל מי שימנע ממועמדם לתפוס את השלטון ולהחזיר לרוסיה את כבודה. סוד אפל מימי צ´צ´ניה קושר אותם לאיזקוב ונאמנותם העיוורת מביאה לעוד כמה רציחות מסתוריות שאותן צריך רנקו לחקור.
רוחו של סטלין המשוטטת במטרו מחזירה את רנקו גם אל הרוחות הפרטיות שלו - אל אביו הגנרל, הנאמן לרודן, ואל הקשר שניהלה חברתו עם איזקוב בצ´צ´ניה: אווה קאזקה - ילידת צ´רנוביל, או כפי שמכנים אותה חברי "הכומתות השחורות" - "זונה רדיואקטיווית". היא היתה רופאה בימי המלחמה ההיא ועדה למעשים שאותם משתדלים להשכיח חברי היחידה. ועכשיו, כשכל החשדות מובילים את רנקו אל איזקוב, שוב חזרה אווה לזרועות מאהבה הוותיק והותירה את רנקו ואת בנם המאומץ ז´ניה מבולבלים וחסרי אונים.
לאחר פציעה שכמעט עולה לו בחייו מורחק רנקו ממוסקווה ונשלח לעיר טוור, עיר גדושת היסטוריה, שבה נלחמו מיליון חיילים שהביאו לתפנית במלחמת העולם השנייה. גם כאן מלאה האדמה בגופות - של חיילים רוסים וגרמנים, והספורט העממי שם הוא חפירה וחיפוש אחר חפצים אישיים בעלי ערך היסטורי, שנמכרים היטב בשוק השחור.
מעבר לעלילה המותחת והסבוכה, האווירה האותנטית של חברה בהתפוררות והדמויות הססגוניות בעלות האמינות המפתיעה, יש בספר זה ממד סמלי מרתק: זה החיפוש המתמיד של הרוסים אחרי סודות העבר ואחרי ההיסטוריה שיכולה להרים פוליטיקאי לפסגה או להוביל אותו ישירות לבית הסוהר. האדמה הרוסית, שבלעה צבאות רבים תחת ערימות של שלג ואפר וכאילו התנקמה באויביה, שבה ומצמיחה את העדויות המרשיעות."
|
|
|
|
|
|
|
|
