"משחקים מקודשים" של ויקראם צ´נדרה, מלבד היותו מותחן אפי, הוא קודם כל סוג של ספר מסע: מסע להודו האחרת, לא זו שאליה נוהרים המטיילים, אלא הודו של מיליארדים העוברים מיד ליד בהברחות סמים, הודו של הקאסטה הכי נמוכה בתוך שכונת העוני הכי עלובה, הודו של מלחמות מינים, מעמדות ומאבקים חברתיים. הודו של הינדואיזם, רוחניות מיידית ותרבות גורואים חסרת מוסר. הודו שהיא אין סופית.במרכז הרומן עומד סארטג´ סינג, מפקח משטרה סיקי במומבי, שמנסה לפצח את פרשת התאבדותו של הפושע הגדול גייטונד, שלפני שהתאבד אף רצח את הסרסורה והחברה הטובה שלו ג´וג´ו. מנקודה זו אנו נכנסים לתוך שתי עלילות; האחת של סינג המנסה לפצח את פרשת מותו של גייטונד והשניה קורות חייו של גייטונד עד לסיומם.
באמצעות האופן הדיאלקטי שבו העלילה מתקדמת, ומרחבי הזמן השונים, אנו מגלים שדמות מרכזית בחיי גייטונד הוא הגורו והלאומן סוואמי שרידהאר שוקלה. השניים משתפים פעולה בהברחות נשק בזמן שהרטוריקה הרוחנית מאשרת את פשעם.
החיבור בין הפשע, הפוליטיקה וכוחות השיטור הופך את משימתו של סינג לבלתי אפשרית. בכל זאת, הוא אינו מוותר. הוא משתף פעולה עם כוחות הביון המבקשים גם הם לברר את מותו המפתיע של גייטונד. בתוך כך נפרש מנעד רחב של קשרים בין עולמות הפשע לבין ארגוני בטחון עולמיים, שמזכיר קצת את שיתוף הפעולה בין אוסאמה בן-לאדן לבין ממשלת ארה"ב כדי לעזור לה להילחם בכיבוש הרוסי באפגניסטן.
הספר משלב מספר ז´אנרים בתוך מבנה ספרותי מורכב. יש בתוכו את המרכיב של ספרי מתח שבהם אנו עוקבים באמצעות הבלש אחר עלילה בינלאומית. נוסף, בחלק ניכר מהסיפור אנו מתחקים אחר הפנטסיה הגדולה של גייטונד וזו מעלה שאלות מוסריות רבות. ברגעים ארוכים (ולעיתים ארוכים מדי) הספר בוחר להתעלם ממרכיב המתח ולהשתעשע בחיבורים בלתי צפויים שבהם מחליט גייטונד באי-הצלחה לכבוש את בוליווד ועוד. (...)
|
