"לולה היא סוג של חיה, אבל מאוד משונה: יש לה צוואר עבה, שיניים חדות, רגליים קצרות, ידיים ארוכות ופרווה קוצנית ומנוקדת. לצערה יש לה גם צחוק מפחיד, צחוק של צבועה. כל החיות מפחדות ממנה וברגע שהן רואות אותה הן בורחות הרחק לתוך היער. אבל ללולה יש דמיון מפותח והיא חורזת שיר שבו היא עוצמת עיניים ורואה את עצמה כחיה אחרת, חמודה, לולה, ברגישות שלה יוצרת הזדהות עם הקוראים, הקטנים והגדולים כאחד (מי לא היה רוצה לשנות משהו בעצמו). בזמן שהיא שרה שומע אותה חולד קטן ועיוור שמתלהב משירתה  ומשכנע אותה להצטרף לתחרות כישרונות צעירים. הוא מזמין אותה לביתו ויחד הם מקליטים את השיר ושולחים אותו לתחרות, כשהם חותמים בשם "אלמונית". לולה זוכה, כמובן, ומוזמנת לקבל את הפרס. ואכן, בהתחלה החיות שרואות אותה בורחות מפניה, אך ברגע שהיא מתחילה לשיר את שירה כולם מוחאים לה כפיים, כיוון שלאחר שהם רואים את יופייה הפנימי הם אינם מפחדים עוד.