הגורילה, דמות שכיחה בספרי הילדים של אנתוני בראון וייחודית להם, חוזרת לספרו החדש והנהדר "יפה הקטנה". הספר המשעשע והנוגע ללב – שיצא בישראל עוד לפני שיצא במכורתו, אנגליה – משתמש בדימוי של בעל החיים כילד בצורה משוחררת מאוד. במקום הארנב, החתול והדובון שבדרך כלל מסמלים את הילד המאזין לסיפור, ובדרך זו מעביר לו מסרים דידקטיים, ישנה גורילה. זאת חיה גדולה, חזקה ומכוערת בצורה מצחיקה, שההקבלה בינה לבין חיי היחד לפעמים מובנת ולפעמים לא. זה שינוי מבורך.
"יפה הקטנה" מספר על גורילה שחיה בדירה מיושנת במקצת עם טפט על הקירות וכורסת טלוויזיה מרופדת בבד פרחוני. למרות הסביבה המתורבתת, לגורילה יש שלושה מטפלים במדים של עובדי גן חיות ואיתם הוא מתקשר בשפת הסימנים. "כל מה שרצה – קיבל" כתוב בעמוד הראשון, ובזה שאחריו, באיור ריאליסטי ויפה בסגנון הייחודי של בראון, נראה כי הגורילה בעל העיניים הכתומות מדוכא - "אבל הוא היה עצוב", נכתב.
הוא רצה חבר, אבל בגן החיות לא היו גורילות נוספות ולכן הביאו לו את החתלתולה יפה. הגורילה והגורה היו מאושרים מאוד יחד, עד שיום אחד הגורילה ראה בטלוויזיה את הסרט "קינג קונג", התעצבן וניתץ את הטלוויזיה. המטפלים ביקשו לדעת מי שבר את המקלט, והזהירו את הגורילה שייקחו ממנו את יפה. הסוף, בלי לגלות, הוא טוב.
המניעים של הגורילה מזכירים את אלה של הילדים ולפעמים לא קשורים לכלום. גם הסובבים אותו מתעלמים לפעמים מהעובדה שהוא בעל חיים שאמור להיות בג´ונגל, ולפעמים מתייחסים לכך שהוא והחתולה הם יצורים בעלי רגשות. המתח הזה הופך את הספר למפתיע ומצחיק. הוא מזכיר סדרות אנימציה מתוחכמות בטלוויזיה, שעליהם גדלים רוב הילדים שקוראים את ספריו של בראון. הוא עצמו מקפיד להזכיר בקורות החיים כי הסרט "קינג קונג" השפיע רבות על יצירתו.
